צ'אנג ראי

אחרי שנפעמנו מהיופי והיצירתיות במקדש הלבן, היינו חייבים לבדוק את המקדש הכחול.

שכולו מעוטר בגווני כחול וזהב, אווירה מאוד מלכותית.

ובצד הדרך מסביבו המון דוכני גלידת קוקוס עם אורז... בצבע כחול!!!

במסגרת הדברים החדשים שטועמים.

טיול עם ילדים הוא כמו החיים עצמם, ואת היום הזה אנחנו מבלים עם מנגינת רקע של בכי וקיטורים על כל דבר. וגם על כל חצי דבר.

לרגעים אנחנו מאבדים את שפיותו וכועסים בשפה שאיש סביבנו לא מכיר, אבל בטח מבינים את שפת גופנו, כי התנועה היא בין לאומית.

בשביל לשקוע ולדבר בנחת רק שנינו- אנחנו צריכים להחליט האם מאריכים את הטיול ולא חוזרים לארץ לבנתיים בגלל המצב הבטחוני.

אז אנחנו מגיעים למשחקייה מקומית.

Let's play by yaya

אנחנו הזרים היחידים.

אבל למי אכפת? הילדות משחקות,נהנות, מתרוצצות.

מתרגשות מעצם זה שהגיעו למקום חדש, שיש בו שפע צעצועים.

עוד נקודה על מסע: אין יכולת לסחוב הררי צעצועים וספרים מהבית, ולכן פעם או פעמיים בשבוע יוצא שאנחנו באיזה מסעדה עם משחקים לילדים, או משחקייה או סוג של ג'ימבורי... הפוגות יזומות לבנות מאווירת טיולים וצעידות, וגם אינטראקציה עם עוד ילדים, גם אם זה ללא מילים,

אבל עם תרגול שיתוף במשחק, או לרמוז שלא יהרסו להם את ארמון החול, עמידה בתור ועוד ועוד....

אטרקציה ספונטנית שהייתה במשחקייה זה שהבנות הוזמנו להאכלת תוכים.

עפו באוויר!!

כמובן שגם בצאתנו מהמשחקייה אנחנו יוצאים בתרועת בכי.

אז עושים את ההפסקה היזומה הכי הגיונית למזג של כולנו-

חוזרים למלון לצפייה בטלויזיה.

לאחר ההפסקה הזו- ארוחת צהריים.

בבית קפה חתולים, cat n' a cup cafe

לי יש אלרגיה, אז אורן והבנות נהנים בפנים.

אני תוהה אם זה מוסרי שיש בית קפה כזה, אבל החתולים לגמרי נראים בעלי הבית במקום. עושים מה שבא להם, נקיים, שבעים, לבושים היטב.

יום המחרת מתחיל באנרגיה חיובית יותר.

אנחנו נוסעים לחוות תה מהממת צפונית לצ'אנג ראי.

Choui fong

זה תמיד מדהים אותי, כמה שנוף ירוק ואוויר נקי עושים טוב לנשמה ומשכיחים דאגות לרגע קטן.

אנחנו מביטים בשטח אינסופי של שדות תה ירוקים, יושבים בצל ואוכלים אננס.

פסטורלי אה?

אל דאגה. גם פה יש בטוח לאחת הבנות פיפי, קקי, משהו שמציק.

אבל גם יש התעסקות יפה והן בונות בית לחלזונות.

המקום הזה הוא מאוד תיירותי ובבית הקפה שלו מוכרים שפע של קינוחים על טהרת התה הירוק.

אני מתלהבת ומזמינה כמה. וגם משקאות.

אבל כנראה ששכחתי שטעם תה ירוק יכול להיות מאוד חזק ולא מוכר... אבל היה חוויה להתנסות.

באותו ערב אנחנו יוצאים לשוק לילה של צ'אנג ראי.

זכינו כנראה בערב חגיגי (כנראה כי יום ראשון) שגם היו בו הופעות של זמרים, ורקדניות תאילנדיות.

ממש יפה!! אחר כך קיבלנו מופע חדר מליבי שספגה השראה.

הבנות נהנות לבחון את כל הדוכנים, ללטף את הסחורה, הכל חדש להן.

אני עסוקה בלהזכיר שנוגעים עם העיניים, לא עם הידיים, שחלילה לא ייפול משהו או ייהרס, אבל בליבי אני גם שמחה לראות את ההתלהבות שלהן.

יום המחרת הוא יום מעבר. מתקפלים מחדר מיטות הקומותיים שלנו, מהחצר היפה מלאת הפרחים ופינות הישיבה. אני מתבוננת בה ומתמלאת הודיה.

החדר לא היה מפנק או נוח, וגם לא המקלחת שבו.

אבל החצר- וואו. ולכן אני בהודיה.

אנחנו מתכננים לעשות סיור בפארק סינגה ביציאה מצ'אנג ראי.

אבל מתחיל גשם, גשם די מעצבן שמתגבר ולא מפסיק.

אחרי המתנה ברכב לשמש או לבשורות אחרות ממזג האוויר אנחנו משחררים את התוכנית המקורית ונוסעים.

אומרים לעצמנו שככל הנראה נמצא מקום אחר לטייל בו ולעשות הפסקה יזומה מהנסיעה.

ובאמת כך!!

מצאנו גן חיות מקומי,חינמי, כזה שמגיעים אליו רק מקומיים.

לא גן חיות מפואר, אבל לגמרי עם בעלי חיים שהרגישו בנוח להשמיע מגוון קולות, ותקשרו איתנו. וזה היה ממש מקסים.

לא היו כמעט אנשים ולכן יכולנו לעמוד קרוב לבעלי החיים ולבחון אותם.

למשל, הייתה ציפור מיוחדת שממש השמיעה קול צעקה, בתגובה לצעקה שלנו. אם רק שוחחנו היא מלמלה ציוץ אחר.

או חבורת גיבונים שובבים שהקולות שלהם היו ממש כמו תזמורת מפוארת.

בהמשך הדרך הפתעה נוספת!!

אזור צ'אנג ראי עמוס גייזרים מתפרצים ומעיינות חמים.

ובצידי הדרך ממתינים שפע של פינות חמד עם מעיין חם מינרלי,לטבילת גוף או רגליים.

ואנחנו עוצרים באחד כזה לתת לכפות הרגליים שלנו מרגוע.

ממשיכים לכיוון מקום הלינה הבא שלנו- אין לי אפילו את שמו מרוב שהוא חור בהרים. ורק בתאילנדית.

(איך מצאתי אותו? הגדלת מפה בגוגל מפות וקריאת ביקורות, ואז יצירת קשר דרך מסנג'ר.)

מגיעים לבית משפחה תאילנדית,שגרה בכפר על נחל גועש ושוצף.

רעש אדיר של זרימת מים, אוויר נקי, אווירת ג'ונגל, מלא עצים, צמחים וסלעים.

שם, סוף סוף יש לנו מטבח גדול ומרווח, ואני מבשלת ארוחת ערב של בית. הכי פשוטה שיש, פסטה, טונה וסלט ירקות. ומתמלאת געגוע.

לבית שלי,למטבח,למוצרי האוכל של ישראל.

הבנות טורפות את האוכל. ומבקשות כל יום לאכול כזו ארוחה...

לפני השינה, אני תוהה למה צריך כל כך הרבה שמיכות עבות במקום כמו תאילנד.

במהלך הלילה. אני מבינה.

הטבע והנחל נותנים את אותות הלילה שלהם ו...קר!! ממש קר!!! כיף להתכרבל בבקתה לקול רעש לבן של הנחל והצפרדעים שבחוץ.

סיום נעים לאזור צ'אנג ראי.

משם, חוזרים לסיבוב שני בצ'אנג מאי!!