בהחלטה ספונטנית מהולה בבהלה ולחץ, בחרנו להישאר עוד חודש בתאילנד. בתקווה שהמצב בארץ יירגע, שהחטופים יחזרו ותחזור מעט שגרה.
אבל... כשמחליטים ספונטנית החלטות לא בטוח שתהיו ערוכים לכך. וגם אנחנו לא.
יצאנו לארבעה שבועות טיול, נערכנו אליהם כלכלית.
האם אנחנו ערוכים לחודש נוסף? לא.
וזה מאלץ אותנו להיות יצירתיים וחסכוניים.
ולכן אנחנו בוחרים לחזור לפאי.
משכירים רכב רק ליום אחד כדי להמנע מתשלום על רכב לחודש שלם שוב.
להיות עם רכב מעניק חופש, יכולת להגיע לאטרקציות לטיולים, אבל...
את רוב הטיולים והאטרקציות שרצינו כבר עשינו, ואחרי חודש סוער,התדר מבקש להרגיע קצת...
לחזור לאווירת בית.
ולכן קל לנו לוותר על רכב צמוד, במיוחד בפאי שבמרכז העיר שלה ניתן להגיע לרוב הדברים בהליכה רגלית.
בדרך הארוכה והמפותלת לפאי אנחנו עוצרים בבית קפה מקסים בצד הדרך, טבול בירוק, טבע, נחל זורם, ועדר כבשים חביב שרק מבקש שנאכיל אותו בעשבים.
Pankled coffee
הפעם השניה שנוסעים לפאי הרבה פחות דרמתית ומעיקה מהפעם הראשונה, ואנחנו מגיעים אליה בטוב.
ברגע שנכנסים לפאי, ונגלים מהצדדים שדות האורז- משהו נפתח לי בנשימה.
משהו נרגע.
מגיעים לגסט האוס שלנו, שהוא פשוט ממש, אבל יש לו חצר קיבוצית רחבת ידיים baankanoon.
ושקט.
ואני מבינה שאנחנו נכנסים לפרק במסע שהוא בעצם שגרת החיים עצמם.
הבנות רוכבות על אופניים, משחקות כדורגל וצובעות בגואש.
בגלל שאנחנו ללא רכב, אנחנו יכולים לעשות בעיקר דברים שניתן לצעוד אליהם ברגל.
אז למחרת ההגעה צועדים לנו כרבע שעה לחוג אמנות עבור הבנות, מכינים דלי ממתקים וכובע לחג הלאווין.
כל המשתתפים בחוג- ישראלים.
גם במאפייה השכונתית שעצרנו בה לאכול.
יש כמויות ישראלים בפאי, נוודים, משפחות שיצאו רק לטיול, סטודנטים, תושבי קבע... הרבה אנשים שהתאהבו כמונו בקסם הכפרי והשקט של המקום.
לרגע אווירת בית.
בדיעבד אני מבינה שחזרנו לפאי גם בכדי לא להיות לבד.
בפאי פגשנו המון משפחות שהיו איתנו באותה סירה, הכרנו חברים טובים שהיה כיף להיפגש לבירה או קפה, וגם לטייל יחד.
התחושה הזו של הביחד מטשטשת את המחשבות המבוהלות, ואת הבלבול מהסיטואציה הספונטנית שנקלענו אליה.
וגם, לראשונה חווינו סגנון אחר של טיול ומסע.
ממצב של להיות רק אנחנו, לטייל כל יום ממקום למקום,ומדי פעם לפגוש אנשים חביבים ומיד אחר כך להיפרד לשלום, עברנו למצב של חוויית קיבוץ.
מפגשים בפארק, בחוג, טיולים משותפים עם משפחות, צעידות משותפות ברחובות.
משהו במציאת הקהילה הישראלית מייצר חוויה כל כך עוטפת ונעימה, במיוחד כשרחוקים מהבית לתקופה ממושכת.
ושגרה בפאי.
קמים בבוקר, מתארגנים לאט, יוצאים קצת לטייל או לגינה, חוזרים לדירה, יוצאים לקניות, חוזרים לדירה, אוכלים, מתקלחים מקריאים סיפור... תוהה האם יהיה איזה משהו אטרקטיבי לכתוב על התקופה הזו.
אולי כן אולי לא.
אבל כרגע זו המתנה שלנו במסע.
ההזדמנות להאריך אותו.
וההזדמנות לחוות אותו על להבה נמוכה ולא גועשת של תחילת טיול שהסקרנות והיצר להספיק מובילים אותנו.
עלו לי מילים בעקבות הפרק הזה במסע:
עשי לך בית
מלאי את המקרר באוכל בריא
קחי את הבנות לחוג
צעדי לך בסמטאות הקטנות מסביב
תקבעי עם משפחה או שתיים לקפה
עשי לך בית
הרחק מהבית
פאי ברגל
אני אנסה לסכם פה את הדברים שעשינו פה באווירת הבית, ושהצלחנו להגיע אליהם בהליכה רגלית כדי לתת השראה. אבל גם אוסיף,שפגשנו חברים, ועוד אנשים טובים לאורך הדרך, ופה ושם קיבלנו טרמפ ברכבים שלהם, וגם מדי פעם שילמנו על מונית.
מופע אש בparadise bar, מתקיים בכל יום ראשון וחמישי בערב. הצלחנו להגיע אליו ממרכז העיר בהליכה רגלית של 17 דקות.
2. צעדנו רגלית לvillage farm, לאכזבתנו, המקום לא היה פעיל כל כך, אבל הייתה שם אווירה פסטורלית, קצת חיות והרבה נוף ושקט. 20 דק' הליכה ממרכז העיר.
3. גן השעשועים שליד הדאצ'ה. האמת שכולם מגיעים לשם,זה בערך גן השעשועים היחיד בפאי. וניתן לפגוש שם לא מעט ישראלים.
בימיי שבת מתקיים במקום שוק פשפשים חמוד, עם שלל דוכני אוכל. ופעילות חינמית לקהילה של חוג הקרקס המקומי. 15 דק' הליכה ממרכז העיר.
4. נסענו במונית נסיעה לא ארוכה לבריכות החמות בmeditation center.
המקום היה ריק ממש באותו יום שהגענו, אז נהננו מאווירה של בריכה פרטית!! 12 דק' נסיעה.
5. שוק יום רביעי- מזכיר את שוק רמלה לוד המיתולוגי בארץ. מלא דוכנים של ביגוד, הנעלה,תיקים, פיצ'פקעס, וגם ירקות, פירות אוכל... מקום טוב להצטייד.
נמצא ליד השעון שליד גן שעשועים שצמוד לדאצ'ה. 20 דק' הליכה ממרכז העיר.
6. הפרשת חלה בבית חב"ד. משהו שהגענו אליו באופן קבוע, אווירה ישראלית, הבנות ששיחקו עם הבנות של הרבנית בכזו חופשיות, וכמובן, עצם הפעילות של הכנת חלות שבת- טעימות בטירוף!!! ומלאות משאלות... אני מקווה (:
7. בריכה!! צעדנו 17 דק' ממרכז העיר לfluid pool.
אחלה בריכה. גדולה. עם כלור (לא מובן מאליו פה), מדשאות ונוף יפה.
ויש עוד בריכה חביבה ב pai circus hostel.
8. שוק לילה בwalking strret. זה ממש צמוד לגסטהאוס שלנו. התענוג להסתובב בערב. וכל יום לנסות לאכול משהו אחר. בערב הרחוב מואר, תוסס וצבעוני. כיף!! חלק מהברים מארחים זמרים ונגנים.
9. קפה monko in pai, הנוף מרהיב, וצעדנו לשם ממרכז העיר כעשרים וחמש דקות בין שדות אורז.
והאוויר של הטבע שליד השדות, ביחד עם הנוף המרשים, הם אטרקציה!! בבית הקפה יש נוף מטורף!!
ואין תפריט אוכל, רק שתיה וקינוחים.
10. מדשאה גדולה לפיקניק בסמוך לגשר הגדול ביציאה מפאי. הדשא הוא ליד הנהר, זה מיקום לקמפינג בעיקרון, אבל רבצנו שם שעה כשהבנות התרוצצו הלוך ושוב.
והנה הגענו לרגע, שבו אנחנו מקפלים חפצינו ונפרדים מפאי. במשך יומיים דיברנו על זה, נפרדנו מהשדות, המאפייה, מגינת השעשועים, מבית חב"ד, ובעיקר מהחברים והמשפחות איתם בילינו. וואלה אני מופתעת, שבאמת נוצר חיבור, נוצרו חברויות וחוויות משותפות.
לוקחת איתי את החוויה הזו ואנסה ליישם במסעות הבאים.
תודה לך פאי
תודה לך קהילת המשפחות המטיילות
תודה להזדמנות