צ'אנג מאי

לפעמים, לא נדע אם נחזור לאותו עולם שעזבנו ברגע שסגרנו את דלת ביתנו האהוב.

אז הפעם כנראה שלא.

בשבת בבוקר בעודנו בבנגקוק התבשרנו על תחילת מבצע בישראל, ולא הבנו בהתחלה את סדר הגודל והחומרה שלו.

אט אט, מתגלים עוד פרטים מחרידים על המלחמה הארורה, והפשיעה הנתעבת.

הראש, מנותק מהגוף.

הגוף ממשיך לנוע ולטייל כדי לתפקד, להעביר את הזמן,

אבל הנשמה רק רוצה להתעדכן בוואטסאפ, בחדשות, בפייסבוק... ניתוק מוחלט בין גוף לנפש.

אני מודה לאל שאנחנו לא בארץ, לא הייתי מתמודדת עם זה נפשית בכלל.

אבל הגוף והלב עושים את מה שהם יודעים בעת מלחמה, וזה להתחפר בתוך העצבות של המצב.

אין אופציה אחרת, לצערי גדלנו במדינה, שאתה הולך וחי בתוך טראומה, לחץ ודריכות מתמדת.

פשוט הפעם, שנת 2023, קיבלנו הזדמנות לחוות את זה מרחוק, ואני מגלה שאין באמת דרך להתנתק.

מנסים לשדר עסקים כרגיל לבנות, שממשיכות להיות ילדות שמחות סביבנו, להשתולל, לשאול מאה אלף שאלות, לריב, להציק זו לזו, לדרוש אוכל, כשאנחנו חסרי תאבון ומלאי בחילה ועצבנות.

כנראה שרוב ההורים עושים כמוני כעת.

במקביל, היום, 8.10.23 הכלב שלנו אודי, סיים את דרכו בעולם.

מצבו הרפואי התדרדר בעודנו כאן בטיול, ולא נותרה ברירה אלא להרדים אותו.

מרוסקים ועצובים מהעובדה שלא היינו איתו בנשימתו האחרונה, אבל מעדיפים ממש לצמצם את הסבל שלו.

ואולי היקום יצר את זה ככה שלא נתמודד עם זה בעצמנו?

אולי לא היינו עומדים בזה?

אודי, היו לך חיים יפים איתנו. גם שלפעמים כעסנו עליך שאתה חזיר של ממש. אהבנו אותך מאוד.

המון שאלות על החיים בארץ הזו עולות.

אבל אני מנסה להזכיר לעצמי שזה לא הזמן להתעסק בשאלות הגדולות, אלא לנסות להנות מהטיול. כמה שניתן.

ביום הטיסה לצ'אנג מאי, השמיים אפרוריים ועצובים, הטיסה מתעכבת, והבנות בהיי מטורף מנסיעה ברכבות, עלייה למטוס, ג'ימבורי בשדה התעופה, אנחנו קצת מרחפים בתוך בלילת רגשות.

נוחתים בצ'אנג מאי הגשומה עד מאוד, נוסעים ברחובות הכפריים, הרטובים, הבוציים, לא מבינים האם המקום הוא כפר, או עיר.

בצידי הדרך נהר רחב, שמלא זבל צף בו,

עשרות כלבים משוטטים וכל מיני דוכנים ומסעדות מקומיות שכבר סוגרות את שעריהן... הכל נראה מדכדך.

מגיעים למקום הלינה שלנו, שהוא פסטורלי ומתוק,

אבל רטוב, מלא יתושים באוויר, ואני מנסה לחשוב איך מתמודדים גם עם הלחץ הזה.

הדאנגי המדובר מוסיף עוד דאגה לאוסף.

יוצאים לסופר המקומי, להרים את מצב הרוח.

ומסיימים את היום בבחירה לבשל ארוחת ערב בייתית רגילה, פסטה עם רוטב עגבניות. זה לא מצב הרוח המתאים להתהלך ברחובות של מקום חדש ולא מוכר כשכבר חושך עם ילדות עייפות. וגם אצלנו, הגוף עייף.

מחר יום חדש.

קמים בבוקר לקריאות עקשניות של תרנגולים שמשוטטים פה, בשטח המלון הצנוע שלנו.

בחוץ הכל ירוק. ורטוב. אבל הבנות מתרגשות ממש מכל הפינות היפות, הפסטורלית, הקישוטים, הדגים, הבריכה ומה לא!!

היום עלינו לפסל הבודהה הגבוה.

Wat phra that doi Kham.

הנוף מרשים ממש. ההתאילנדים תמיד משקיעים בכל פינות הצילום, הקישוטים והאקססוריז.

זה מוסיף כיף לחוויה.

במקום המון אנשים מתפללים, מבקשים משאלות, מביאים מנחות, ולי נותר רק להתחבר למצב ולבקש משאלה בעצמי.

שהמלחמה תיפסק כבר. וכל החטופים יחזרו בשלום לביתם.

משם ממשיכים לגנים המלכותיים

royal pruect garden.

וואו וואו וואו.

מקום מדהים. צמחים בכל כך הרבה סוגים וצבעים, לא נחשפתי לכמות כזו מעולם. הכל מטופח מושקע כיאה לגנים מלכותיים.

אם לא הגשם שירד וירד יכולנו להמשיך לטייל שם שעות.

גם הילדות נהנו שם כי בכל פינה הסתתר גשר קטן, גזע עץ מעניין, פרחים צבעוניים בכמויות, פסלים של חיות ונוף מטריף.

אנחנו עוצרים לארוחת צהריים באטרקציה מטורפת

Carp cafe

הישיבה היא בשולחנות כשאנחנו מוקפים בריכות דגים,

מלא גשרים, מפלים, עצים מפותלים סביבנו, סיבה למסיבה עבור הבנות שלא ישבו דקה בנחת לאכול.

במקום גם יש תצוגת מיניאטורות של שדה תעופה, רכבות, מכוניות, גיבורי על... נחשו מי היה מאושר?

קנינו אוכל לדגים בנוסף, וזה הוסיף עוד אקשן לאטרקציה הקיימת.

בקיצור מושלם!!

אחר צהריים חוזרים למלון/דירה שלנו, לא לפני שעצרנו בשוק לקנות פירות וירקות.

ואני תוהה אם אתרגל לריחות הלא פשוטים, למראה של העוף והבשר שעומדים באוויר הפתוח, לתבלינים הלא מוכרים... קונה מהר עגבניה מלפפון ובננות ובורחת.

לאט לאט מה שנקרא.

וזהו, נותנים ליום לשקוע, מנסים לנוח, ארוחת ערב רגילה של בית, ירקות, פסטה וסלאמתכ להרדמות.

בטיול ארוך עם ילדים חשובה השגרה בשביל שמירה על שפיות ההורה.

את היום הבא העברנו בלי כוונה במלאי אטרקציות מותאמות ילדים. אבל לא רק.

התחלנו בבית קפה פסטורלי ומודרני ממש ליד הדירה שאנחנו לנים בה- Bella goose.

מה שהיה מיוחד שם מעבר לזה שהמקום מהמם והנוף וואו, זה שיש שם אזור סגור במסעדה עם משחקייה קטנה לילדים, וגם תפריט ארוחת בוקר לילדים.

הבנות מתלהבות כאילו מעולם לא שיחקו בלגו, מטבחון וחיות. ואנחנו נהננו מלשתות קפה ןלאכול בנחת.

משם ממשיכים למוזיאון האשליות Art in paradise.

נהננו להסתובב ולהצטלם, וגם קינחנו בבית קפה מצוייר.

אבל גולת הכותרת של היום הייתה שוק אמנים, שחלקם הציעו להתנסות באמנות שלהם. היו שם מלא דוכנים, עם מגוון מוצרים איכותיים בעבודות יד, מלא פינות צילום מקסימות, ודוכני אוכל קטנים.

כל אחת מהבנות התנסתה ביצירה כלשהי שבחרה.

תענוג ספונטני ולא מפואר מדיי!

את היום אנחנו מסיימים בדברים הכי פשוטים של החיים: כביסה, חביתה מקלחת ולמיטה.

את היום האחרון בצ'אנג מאי אנחנו מעבירים בשמורת טבע מרהיבה סביב אגם Huai tueng thao.

אגם גדול ויפיים , מוקף בהרים מיוערים וירוקים, ומלא שדות וכמובן בוץ, כי כל הזמן גשם בוא והולך... פסטורליות אמיתית ואוויר טוב לשם שינוי.

מטיילים ומצטלמים ליד פסלים של יצורים ענקיים, צועדים בשדות, יושבים לאכול במסעדה, שהשולחנות שלה הם ביתנים על המים, ויש גשר במבוק קטן כדי להגיע לביתו מבלי ליפול למים.

זה לכשעצמו אטרקציה מעולה לילדות שלי, שלא נחות לרגע ומתאמנות על שיווי המשקל שלהן. ואני מתאמנת על הלב החלש שלי שיסמוך עליהן.

משם בספונטניות אנחנו עוצרים במרכז האסטרונומיה.

National Astronomical Research Institute of Thailand (NARIT)

כניסה חינם לשטח המוזיאון. סרט אורקולי בתשלום סמלי.

מוזיאון של שלוש קומות מלא במיצגים אינטראקטיביים שמסבירים על החלל, על כוחות שונים על כדור הארץ, על תעופה ועוד...

זו הייתה הצלחה של אטרקציה מלמדת לכולנו. ושוב אני שמחה כל כך שהבנות שלי למדו להתרגש ממוזיאונים ויש בהן את הסקרנות הטבעית שאמורה להיות לילדים בשביל לחקור מה שמולן.

ובשביל לפרק מתחים אני מסיימת את היום במסאז' תאילנדי ארוך. בראש מתרוצצות מלא מחשבות על מה שקורה בארץ, ואני תוהה האם זה בסדר שאני פה במקום אחר עושה מסאז' לעומת כל מה שקורה בארץ?

תחושות לא קלות.

מנסה לנשום ולהתרכך כדי שהמסאז' ישחרר אותי כמו שצריך.

בחוץ מחכים לי מרוגשים אורן והבנות שבינתיים אכלו שתו והשתוללו.

עוד ביקור במ7/11 האהוב עלינו. מנסים מוצרי מזון חדשים כמובן וחוזרים לדירה.

מחר נסיעה ארוכה לפאי לשבוע שלם.

אני מתרגשת לקראתה...