מדורת השבט הראשונה שלנו

את היום הבא התחלנו בנסיעה ארוכה לפייג'.

ארוכה לא בגלל הזמן (שעתיים וחצי), אלא בגלל שזה זמן ארוך לנסיעה כשהילדות ערות.

הכביש ישר ולא נגמר. בצדדים יש כלום ושום דבר. פה ושם דוכני תכשיטים של האינדיאנים המקומיים. ובכל זאת. הצלחנו לעשות שתי עצירות ריענון.

הנוף משתנה בקצב כל הזמן. מיער. לשדות. למדבר. ירוק, צהוב, חום, אדום וורוד.

כשאנחנו מגיעים לפייג' ולאזור אגם פאוול, אנחנו בוחרים על אף העייפות מהנסיעה לעשות את המדורה הראשונה שלנו מתחילת הטיול. ליבי דיברה על המרשמלו כל הדרך, כך שלא יכולנו לא לקיים הבטחות. גפן אחריה מתרגשת ורצה ממקום למקום. זורקת זרדים למדורה וצועקת "אש".

התלהבות נרשמה באוויר. ספרנו כמה כוכבים בשמים ולבנות הייתה הזדמנות סוף סוף להשתמש בפנס.

מדורה שבטית משפחתית ראשונה!

בבוקר אנחנו עושים הליכה קצרה לכיוון האגם. אני ואורן מתלהבים מהנוף, והבנות נהנות לשחק בחולות המדבריים בצידי הדרך.

לא מפתיע, גם בגראנד קניון אנחנו נפעמנו מהגובה ועוצמת המקום, והבנות אספו ענפים יבשים וטיפסו על בולי עץ.

המשך היום לוקח אותנו לראות את סכר גלן.

סכר מטורף וענק בגובה היסטרי. גם שם אני מתגלה כפחדנית, ולמזלי גפן נרדמה ברכב אז אני נשארת איתה. ואורן וליבי האמיצים צועדים על הגשר הגבוה.

ליבי מנסה לשכנע אותי לבוא איתה והיא תשמור עליי שלא אפחד. השתכנעתי מעט.

מיד אחר כך אנחנו יוצאים לסיור בקניון אנטילופ.

אין מילים לתאר את הדבר הזה. התמונות ידברו בעד עצמן. אבל זה פלא שגורם לך להיות המום מעוצמת הטבע. גם שם מה שריגש את הבנות זה לשחק בחול.

אחרי ההצלחה המסחררת עם המדורה בערב הקודם, אנחנו מנסים לשחזר את החוויה ולעשות על האש קטן. אבל מתחילה קומדיית טעויות בחסות הרוח החזקה שפורצת לה.

הכל עף לכל עבר. כל ילדה בורחת לכיוון אחר. גפן מטאטאה את החול שמחוץ לקראוון. וליבי מתלבשת כדי ללכת לשלג (?!?!).

אני ואורן מבינים שצריך לשנס מותניים ולקחת את הבנות לעוד טיולון של שעה כדי לסגור את היום בטוב ולא בהפיכה מבאסת של הקראוון.

מעניין שדווקא בשטח קטן נהיה הרבה יותר בלאגן מאשר בבית הגדול שלנו.

אנחנו מעמיסים את שתי הבנות בתוך העגלה ויוצאים לפיקניק על שפת האגם.

גם שם הרוח לא מרפה. ורק מתחזקת. ואני מתחילה לחשוש שהבנות עלולות לעוף ברוח. אוכלים מהר את מה שהבאנו איתנו. ואז הבנות מתחילות לברוח לכל עבר. כנראה יחד עם הרוח.

אנחנו מזכירים להן לא להתרחק. ולעצמנו לתת להן קצת עצמאות ולחקור את הטבע שסביבן.

הצליח דווקא (:

הרוח ממשיכה ללוות אותנו לאורך הלילה ואני מתעוררת הרבה מחשש שהקראוון עומד לעוף ואולי צריך לתפוס מחסה בטוח.

אבל אני היחידה שזה מטריד אותה. כולם ישנים חזק.

בסופו של דבר מה שהרגיע את הרוח זה הגשם.

שירד וירד וירד וירד... עד הבוקר... אז החלטנו להתקפל מאגם פאוול ולחפש את השמש והחום.

אבל במקום זה מה שמצאנו זה... שלג!!!

לא היינו ערוכים מבחינת ביגוד כלל, אז רצתי מהר לחנות היד שניה הקרובה (לא הייתם מצפים ממני אחרת, אני מקווה), והעמסתי כמה בגדים חמים וגם דברים שלא מוצאים כל יום בזול.

המעלות ממשיכות לרדת אבל לבנות זה לא מפריע לפקוד את הגן שעשועים היומי, זה אחד הדברים המרגשים בשבילן. כל פארק נראה דומה אבל שונה, ובהחלט מספק להן תעסוקה בכל מזג אוויר. כל גיל ומה שמרגש אותו כנראה.