זה לא משנה מה עושים בעונה הזו במונטנגרו, הנוף והתפאורה מכוסים עליי שלכת יפים.ועם הרוח זה ממש נותן תחושה של גשם עלים.
וזו באמת האווירה שליוותה אותנו הבוקר בסידורי תקלת הרכב.
לא נמצאה שום תקלה למזלנו. או לצערנו.
כי זה די מחשיד שהרכב נעצר ככה לפתע.
המוסכניק עשה כל בדיקה אפשרית ונהג בעצמו ברכב בעליות המפותלות, אבל הרכב החליט להתנהג למופת.
ליתר בטחון הוספנו תוסף דלק מיוחד וקבענו עם סוכנות הרכב שכאשר נגיע לעיר נחליף מכונית, שתהיה אווירה טובה יותר.
ממשיכים בדרכים מפותלות מאוד, במצוקים גבוהים ומסולעים. משהו שהלב שלי מתקשה לעמוד בו.
ואני מנסה רק להתנחם בתפאורת השלכת היפה.
הדרך כל כך מרשימה, ואני חושבת שזו פעם ראשונה שאני נחשפת לכמות כזו עצומה של עצים בצבעי סתיו. הכל מרגיש קסום.
אנחנו עוצרים במפלי טרה בכדי לגלות שהם סוערים בטירוף, והמסלול אינו בטוח בגלל אדמה רטובה והמון עלי שלכת.
נהנים מהמחזה המרשים וממשיכים לגשר טרה.
בשביל לגלות שהלב שלי יותר חלש משחשבתי.
הגשר נמצא בקניון הכי עמוק באירופה.
ואנחנו צועדים עליו.
לרגעים מתגנבת לראשי מחשבה איזו תוכנית לרקום במידה והגשר מתפרק.
אני לא מצליחה לחשוב על פתרון הולם.
אז נותר לי רק להתפלל, ולצעוק בהיסטריה פה ושם, שלא יעיזו לקרב את הבנות למעקה של הגשר.
הנוף היסטרי ברמות. הגובה עוד יותר.
באמת מקום כל כך יפה וגם הדרך אליו וממנו גורמת לי להגיד יותר מדי פעמים: "אני לא מאמינה".
כשאנחנו מתקרבים לזבליאק הנוף נפתח. כרי דשא עצומים, עם סוסים, כבשים, פרות ותרנגולים.
בתים קטנים מכל עבר אבל בשום מצב לא בצפיפות. המרחב פתוח וככה גם האוויר.
לרגעים אני לא מאמינה שזה הדבר היחיד שיש לעשות כאן. להביט בפלא הזה. איזה כיף!!!
כל כך משחרר אחרי כל העומס של הארץ.
ועם התחושה הזו אנחנו שוב נרדמים ממש מוקדם, מתמסרים לחמימות של הבקתה שלנו להלהיום
למחרת בבוקר אנחנו יוצאים לטייל באגם השחור בשמורת דורמיטור.
עוד מקום שהנפש פשוט נפעמת ממנו.
אגם בצבעי טורקיז, ירקרק, תכלת.
מוקף בעצים סבוכים.
ליבי עומדת במסלול בגבורה- ארבעה קילומטרים די מאתגרים.
התחלנו במישור, ולפתע עליות, שורשי עצים, ירידות באבנים מתדרדרות... אתגרים לילדה בת ארבע וחצי ואפילו להורים שלה.
לפתע אני קולטת איזו התקדמות חלה מהמסע של לפני שנה.בארצות הברית בחרנו במסלולים עד קילומטר בלבד. או מסלולים קצרים סלולים.
וכעת, למרות האתגר היא צועדת לצידנו, גברת קטנה, שפשוט נהנת מהטבע ומהביחד.
אחד הדברים הנוספים שריגשו אותה היו שהיער בשמורה הזו ממש הרגיש כמו יער פטריות. היער היה עמוס מכל עבר בהמון סוגי פטריות, וליבי נהנתה לחפש אותן בין העצים- מה שנתן לה גם תמריץ הליכה.
בבוקר למחרת הכל זז לו לאיטו.
כאילו הירוק והפסטורליות מודיעים לנו שלא כדאי למהר.אז אני והבנות יוצאות לשוטט בחוץ לראות איזה חיות הטבע יזמן לנו הפעם.
אנחנו פוגשות חבורת תרנגולות שמחפשות מזון בדשא. אתמול פגשנו סוסים. לפני זה פרות. וכבשים יש בשפע.
מדהים לראות את החיות האלה פשוט בשטח הטבעי ולא באורווה, רפת או דיר.
וככה הזדמן לנו לראות קרב סוסים, זכרים, שכנראה נלחמו על שטח מרעה או תשומת ליבה של סוסה אצילית.
נפרדים מהצפון המדהים ויורדים לכיוון המפרץ.אולי עוד נשוב... מי יודע. הטיול הזה במגמת זרימה.
כל הדרך למפרץ קוטור פשוט מדהימה ביופייה אבל.. גם ארוכה ומפותלת למדיי.
אז אנחנו עושים עצירות ריענון שמלמדות אותנו מעט על המקום.
למשל: שלפעמים אתה מקווה לא' ומקבל ב'.
וגם ש... לא כל הנוצץ זהב.
קינוח שנראה מושלם אבל הבפנים חצי כוח.
וגם ש...
לפעמים נגיע לישון במקומות שלא חשבנו שנישן.
מתה על שלכת!!!
איזה כיף. מסע מרענן