מאחורי שערי הגן

הגוזלית הבכורה נכנסת לראשונה למערכת החינוך.

אחרי שלוש שנים וחצי היא תצא מכנפיי החינוך הביתי שלנו ומישהו נוסף יהיה אמון על החינוך שלה. על דוגמא אישית. על השפה והמנהגים.

מרגש. מלחיץ. מפחיד. משמח. הזוי. מוזר.

לאורך כל השנים האלו מאז שליבי נולדה השאלה שנשאלתי הכי הרבה היא:

איך את לא משתגעת? (לפעמים השתגעתי)

ואחריה:

את לא חושבת שהיא תתפתח יותר טוב בגן?

ואחריה:

ומה עם חברים?

וגם:

את לא חוששת שהיא תהיה תלותית בך ככה?

שאלות מעניינות.אבל בניגוד לכל הפחדות והלחצות היקום-

אין לה שום חסך אפילו לא פצפון מזה שלא הייתה בגן.

נהפוך הוא. עברנו שנים מדהימות יחד. נהנתי לראות איתה את העולם. דרך זווית הראייה של תינוקת שהפכה פעוטה שהפכה לילדה.

בזכות ליבי גיליתי את המרחבים. הטבע. ואת העובדה שניתן לנצל כל מקום להעשרה ובילוי. מודה שיצאנו החוצה בכל מזג אוויר. ואני לא מגזימה.

פגשנו כמויות של אנשים חדשים ומעניינים שחלקם נהיו חברים שלנו וימשיכו איתנו הלאה.

ראיתי ילדה שמפתחת לה מוטוריקה ושפה ברמה גבוהה.

סקרנות ותמימות שנתנו להם את המקום שלהם.

והכי חשוב העצמאות. שעות על גבי שעות היא עסוקה (ממממ...דוגמא אישית?!) - עוברת ממשחק למשחק. מספר לספר. מנצלת כל חלקה טובה של הבית והמרחב שבחוץ.

ועכשיו הגיע תורי לשחרר... לשחרר עוד קצת מהחבל הזה. עוד שלב של ניתוק התינוק מאימו. שלב אחד מיני רבים שיגיעו לאורך החיים...

כמו הפרידה מההנקה, הפרידה בלכתי לעבודה, המעבר לחדר משלה, ועכשיו הגן.

עכשיו תורי להישאר מחוץ לכותלי הגן. ולתת לילדה שלי ליישם כל מה שלמדה ואת כל הכישורים שהנחלתי לה.

מוזר שעוד מישהו יהיה אחראי עלייך. המון חששות מהולים בתהליך הזה. אבל את נהדרת ומשתלבת נפלא בכל מקום. ואני בטוחה שהצוות החינוכי הבא יהנה ממך וכך הלאה לאורך השנים.

איך אמורים להתרחק מהרדיוס של הגן?

לסמוך על שלוש נשות צוות שמתמודדות עם שלושים ילדים קטנטנים?

זה אנטיתזה לצמר גפן שעד כה היא הייתה בו.

האם זה המהלך הנכון?

כנראה שרק העתיד יגיד לי.

תודה לך ליבי שלי. שלימדת אותי מהו סדר העדיפויות הכי נכון לי.

אוהבת

אמא