איך ניתן להמתיק את חוויית הטיסות?לא ניתן.
זו המסקנה שלי.
ניסינו שלל סוגים של שעות ביממה.
טיסת לילה, טיסת בוקר מאוחר, קונקשנים קלילים ברחבי אירופה.
אין מנוס. סיוט. קשה. מחניק. משמין. רגשות אשמה על מלא ג'אנק שנותנים לילדים לאכול פשוט כי אין ברירה. ואת מוצאת את עצמך קונה עוד זבל שדות תעופה שבסוף ברור שהן לא רוצות לאכול ואת אוכלת אותו בעצמך!
אבל מה כן אוכלים בשמחה? שוקולד. מיץ. וחטיף.
מלא דברים שמייצרים מלא קקי ופיפי במקום שהוא לא הבית ורק השד יודע מי עובר שם.
מחשבות שאת נאלצת להדחיק.
אבל עברנו את זה.
וסוף סוף גם פגשנו את סבא וסבתא שמנוודים להם בעולם כבר מאוגוסט.
במקום להריץ את עצמנו ברחבי עיר סואנת בתור התחלה, בחרנו לגשת לפיסת טבע צלולה, ולנשום.
ואז גם הצלחתי לשחרר את העייפות והעצבים.
מה שנחמד לי כמטיילת די וותיקה, זה שלמדתי שכל המוסיף גורע (:
כלומר, עדיף לעשות מעט ולהנות במעט באמת יותר.
אז מיד אחרי האוויר הצלול בחרנו ללכת למלון (ההזוי ברמות) ולקרוס אל שינה ערבה.
הילדות כמובן קרסו אל תוך מסך עם תוכניות ילדים.
העיקר כל אחד מצא את מקומו.
אחרי פחות מיממה עירונית ומלאה בחלונות ראווה ובתי קפה מכל הכיוונים, אנחנו עולים עם הרכב צפונה לכיוון קולאשין, בכדי לטייל בשמורת ביוגרדסקה גורה.
לאורך כל הדרך מלווה אותנו נהר שוצף וצלול, העלים על העצים כבר מצביעים על צבעי הסתיו, והרים גבוהים נישאים מכל עבר.
כשאנחנו מגיעים לקולאשין לעצירת ריענון, הדבר היחיד שמעניין את הבנות שלי זה שוקו חם שסבתא הבטיחה להן.
בכל זאת קר.
ואותי מעניין בעיקר להיכנס לסופר המקומי ולהצטייד. איך אני אוהבת ללמוד את המקום לפי הסופר.
ממשיכים למקום הלינה שלנו, ואני שמחה לראות כמה הבחירה בבקתה בטבע היא הבחירה הבטוחה.
הבקתה שלנו מוקפת בכרי דשא, חלקת ירקות ופירות שמגדלים בעלי המקום וגם שתי פרות חביבות.
והבנות שלנו? רצות. משתוללות. ונהנות ממה שיש למקום להציע- שזה בדיוק מה שכתבתי.
ללא אטרקציות מיוחדות.
נחמד שבחרנו במקום לינה ללא סכנות מיותרות לילדים- כגון: מצוקים, מדרגות מפותלות, כביש...
ואז באמת הרבה דאגות הוריות רגילות יכולות להישאר במזוודה.
קמים בבוקר הבא למעלה אחת בחוץ.
שזה רק מתניע יותר את ליבי וגפן כי זו הזדמנות, אחרי הקיץ בישראל, ללבוש מעיל, כובע, כפפות ומגפיים.
רצות במדשאות הקפואות כקרח מול הזריחה ונראה שהקור לא מפריע לאיש.
העיקר שיקבלו את השוקו חם שלהן בסוף.
אנחנו נוסעים לשמורת ביוגרדסקה גורה-המקום נראה כמו יער פיות בסיפור אגדה.
המון עצים מכוסים תחב או עשבים שונים,פטריות בגזעים שקרסו, ועלי שלכת חומים כתומים וצהובים שמקשטים את כל הנוף ותורמים לאווירה.
המסלול אינו ארוך מאוד (3.5 ק"מ), ללא עליות או ירידות מיוחדות,ובכל זאת זה לוקח זמן, כי יש מלא נקודות לעצור בהן, בגלל השפע שהיער מציע, ולצידנו האגם המרשים.
משם ממשיכים לארוחת צהריים מסורתית. אני אתן לתמונות לדבר בעד עצמן.
המונטנגרים אוהבים במיוחד תפוחי אדמה וגבינות.
אז מה דעתכם?
כמובן שאחרי הארוחה עשינו עצירה בסופר המקומי, וגילינו שהבנות אוהבות את זה בדיוק כמונו.
בחזרה לבקתה שלנו קרה לנו בלת"מ שעוד לא קרה מעולם. האוטו נכבה בדיוק באמצע העלייה.
דבר שיצר חששות ומתח.
עבורי ועבור אורן, ממש לא עבור הבנות שרק חיכו לחזור לקפוץ בטרמפולינה שמחוץ לבקתה שלנו.
מחר יום חדש,יגיע גם טכנאי רכב.
אמורים להמשיך לשמורת דורמיטור המרשימה, ולנצל את מזג האוויר הקסום.
האם זה יקרה?
Comments