יוצאים לטיול- מרחיקים לכת

אורזים מזוודות.

יוצאים למסע בן חודש. ארצות הברית. בקראוון. אחרי הסגרים של הקורונה הצפיפות יחד בחלל משותף לא מרתיעה אותנו. וזה קורה דווקא שנגמרים החגים. ודווקא שליבי נכנסה לגן. ודווקא שאני צריכה להתניע מחדש שנת עבודה. ודווקא שהקורונה לא מצליחה להיות ודאית.

אבל נראה לי שהבנו ששום דבר לא בורח. מקסימום הוא משנה צורה.

הכל התחיל שהייתי הריונית עייפה. מגדלת את ליבוש בבית ולא במסגרת. מקפידה לשמור על עבודה רציפה. אחרי ששנה לפני עבדתי בטירוף.

המושג ג'אגלינג קיבל משמעות אחרת מקרקס.

מתוך העייפות הזו נולדו חלומות לאיזה חופשה ארוכה.

אמרתי לאורן: יאללה אחרי שאני יולדת נצא לטיול ארוך. העבודה תחכה. ואם לא היא תשנה צורה. מגיע לנו.

זו הייתה הגישה (מאז הגישה השתנתה והפכה מ"מגיע לי" ל"זו המהות שאני שואפת אליה" אבל זה לפוסט אחר).

התחלנו לפנטז. תאילנד? ויאטנם? רודטריפ באירופה?

ואז באיזה יום חורף שמשי בזמן שאני צועדת עם ליבי ברחוב, מצאנו דוכן ספרים למסירה, ובו ספר על משפחה שטיילה בכל ארצות הברית בקראוון- ואמרתי לעצמי: הנה. כזה אני רוצה.

גם מושלם לאורן. כמה אני יכולה להוציא אותו מאזור הנוחות שלו? לפחות באמריקה יהיה לו קליל. (כל מקום שבו הוא יבין את השפה והמנטליות יהיה לו קל יותר לעיכול).

ההחלטה התקבלה.

ואז. התחילה הקורונה. וילדתי. וסגר. ועוד סגר. ועלייה בתחלואה. ואין עבודה. ומה יהיה העתיד? הכל התבלגן.

ובתוך כל הכאוס למדנו כמה דברים:

שלא נורא כל כך להיות יחד בצפיפות כל כך הרבה זמן. זה אפילו יכול להיות נעים.

בתוך הביחד הזה הבנות התפתחו מאוד. אז במקום גן הן יקבלו טבע. למידה על קראוון כבית. על תרבות אחרת. יקבלו את אמא ואבא ביחד איתן- לא ממהרים לשום מקום.

הטבע קיבל משמעות חדשה בחיים האלו- בזמן שכל העולם, המסחר והתעסוקה נעצרו היה דבר אחד שהמשיך לפעול והוא הטבע. קיבלנו אותו. יצאנו אליו. בילינו בו בשנה הזו יותר מכל. פתאום דווקא הוא נעשה המקום הבטוח.

העבודה נעצרה, והיא גם חזרה, מה שהדגיש את העובדה שהיא תמיד תהיה ואם היא לא אז נמצא משהו דומה. ליד. או נשנה צורה. נמציא את עצמנו מחדש. והנה זה באמת קורה. תוך כדי אני מתחילה התחלה חדשה.

הקורונה היא לא ודאית והיא כאן כדי להישאר. וגם אנחנו. ולא נישאר בתוך הבתים לעד. עלייה בתחלואה. ירידה בתחלואה. ושוב עלייה. לא נחכה לירידה הבאה כי אחריה שוב תהיה עלייה.

ובעיקר הבנתי שאין דבר כזה הזמן המתאים ביותר. לפעמים פשוט צריך לקבל החלטה.

אז אף על פי כן. ולמרות הכל.

אריזונה here we come!!!

נוף מדבר מחכה לנו.

וברור לנו שהטיול הזה הוא חלק ממסע יותר ארוך שיירקם לו לאורך חיינו. זה בעצם הסיפתח.

אז שיהיה לנו בהצלחה !!

זה גם יהיה מאתגר. ומפעים. ומרגש. נעדכן בפוסטים הבאים. אז מומלץ לעקוב...

הירשמו לבלוג שלי ותקבלו עדכונים שוטפים כל פעם שאעלה עוד פרטים מהמסע (:

הספר שפתח לי את התאבון-

הטיול שלנו יהיה מעט שונה אבל היה תענוג לעקוב בשקיקה אחרי המסע של המשפחה הזו