רדנוביצ'י- איזה מקום מנומנם. ומסקרן בו זמנית.
בדרכנו לחווה שנתארח בה אנחנו עוברים פה, עושים קניות, והבנות משחקות בגן שעשועים שכונתי מאוד.
שיכון מוצב לידו, אך הוא רחוק שנות אור מהשיכון בו אנחנו חיים.
שקט פה.
יורדים למרינה lustica bay, שבנוייה בסמיכות אליה שכונת יוקרה מגודרת (!!!), עם שדרת בתי קפה ומסעדות יוקרה, אווירה שונה מכל מונטנגרו שהכרנו. אפילו שונה יותר מפורטו מונטנגרו.
מרוב היוקרה חשנו ניכור וזרות.
אבל עדיין צעדנו לראות את הנוף ואת המגדלור היפייפה.
הכל פה חדש מהניילונים וניכר שהאזור בבנייה מטורפת. מעניין מי יגיעו לגור כאן?
(בדיעבד גילינו שרוב מי שגר שם הם לא ממונטנגרו).
הדרך לחווה שנתארח בה הררית, מלאה בעצים, ועליהם פירות שאני לא מזהה, עצי זית, ומדי פעם הנוף של הים הגדול. הנוף הפך לנוף מוכר, ים תיכוני.
במקום הזה יש הרבה פחות בתים, חלקם ממש מפוארים, חלקם התחילו להיבנות והתהליך נעצר, ועליהם מתנוסס שלט for sale, וחלקם פשוטים ממש.
בהחלט מסקרן אותי לאן נגיע.
ובהחלט הגענו למקום מפתיע. חווה אקולוגית של זוג נגנים די היפי, שבנו את כל המקום שלהם בעצמם, וכל פעם בונים בו עוד חלקה קטנה ולכן גם שם יש חלקים לא בנויים עד הסוף, הם מטפחים זנים שונים של צמחים, בעלי חיים, ופירות שהם מכינים מהם ליקרים, ריבות, וכמובן מייצרים גבינות מהחלב של העיזות שלהן.
הבנות רצות בטירוף לסוסי הפוני והחמורים, והם נענים להאכלה שהבנות מעניקות להן.
אנחנו מבלים עם בעלי המקום שמגישים לנו משקאות אלכוהוליים שהם מייצרים, וגם בירות, לרגע אני חוששת שהם ישכרו אותנו ויחטפו אותנו.
אבל סך הכל הם די בסדר.
זוג מעניין, שהגיע למונטנגרו אחרי שיוגוסלביה התפצלה בשביל להיות הכי קרובים לטבע.
והם בהחלט התמקמו בסוג של חצי אי, מרוחקים מכל הערים התוססות, וחיים פה בשקט עם בעלי החיים שלהם, בין לבין הם יוצאים להופעות פרטיות שבהן הם מנגנים ושרים.
למחרת הבנות מרגישות הרבה יותר בנוח עם החיות, יצאנו לקטוף להם מהפרי האדום, ולטעום בעצמנו, וגם חרובים, ובעלי החיים מאושרים.
וכשליבי מתעקשת להאכיל את הפוני בעשב ממש קטן, הפוני מתבלבל ולוקח לה גם אצבע.
זה רגע אימה לא נעים. שהרגשתי בכל שריר בגוף שלי. אבל למזלנו אין דם. וגם לא שריטה. רק דרמה.
אנחנו יורדים לחוף הים שלמרגלות ההר, נוסעים בדרכים עקלקלות, לרגעים זה מלחיץ אם אתה לא מקומי.
וכשאנחנו מגיעים לחוף,הצלול, כל כך שקט בו, ולרגע הוא נראה כאילו ספרו לכולם עד עשר, והם ברחו והשאירו הכל כמו שהיה תוסס בעונה.
עדות לאזור נוצץ בקיץ.
אבל יש שמש, יש מיטות שיזוף. אז מה... לא נישאר?
זוהי בהחלט חוויה שונה בטיול, שמיים וארץ ממלון, וגם מדירה במפרץ. חוויה לגמרי אותנטית ופשוטה. ואנחנו משתפים עם זה פעולה.
למחרת טועמים מגבינות העיזים המעולות שהזוג מכין במקום, ומקבלים מהם הבטחה שכעת יש לנו חברים במונטנגרו, ובכל בעיה שניתקל נוכל להיעזר בהם.
כיף לפגוש אנשים טובים באמצע הדרך.
חוזרים לרדנוביצ'י המנומנמת כדי שאורן יסתפק ויתגלח מעט. חשוב לדאוג שיזהו אותו בביקורת גבולות כשנחזור לארץ...
ומשם ממשיכים להרצג נובי, שכבר ביקרנו בה יום אחד- והרגשנו שזה ממש לא מספיק. עכשיו נחקור ונרגיש אותה מקרוב.
מקסים!