יום אחרון לטיול עם סבא וסבתא, שימשיכו לביקור בישראל ואנחנו נישאר במונטנגרו עוד 3 שבועות.
אנחנו קמים לבוקר איטי. שוב.
כנראה ככה זה עם ילדים שהם לא תינוקות.
ילדים עם דעות, ורצונות, ומשחקים, והתנגדויות, ובא לי, ולא הספקתי, ולעשות פיפי, והתלכלך שוב הבגד, ונזכרתי שאני רעבה ועוד ועוד...
תינוק פשוט מלבישים, מאכילים ולוקחים.
פתאום אני מבינה כמה שהבנות שלי גדלו.
יוצאים לעיר העתיקה בקוטור, ומתכננים לטפס ב1350 המדרגות עד למבצר במעלה העיר.
הדרך שלנו מתפתלת בין סמטאות ציוריות, בתי קפה, גלידריות, חלונות יפים ו... חתולים.
יש פה כנראה איזה קטע איתם.
מתחילים לטפס. בהתחלה זה קליל.
לאט לאט זה נהיה מאתגר, עד שבשלב מסויים כמות המדרגות נהיית ממש מוגזמת.
אבל... ככל שמתקדמים מעלה הנוף למפרץ מזכיר לנו שזה שווה את זה - המחזה מרהיב.
גפן כמובן מסתלבטת לה על הגב שלי במנשא, ומדי פעם מקבלת מוטיבציה לטפס מעט.
וליבי מטפסת הכל!! לא ייאמן.
אנחנו עושים עצירות כמה שצריך.
הדבר היחיד שמאכזב הוא הלכלוך במקום, ובהרבה מקומות במונטנגרו. אבל הנוף כל כך מפצה על הכל.
מקווה שהמונטנגרים יידעו להעריך קצת יותר את מה שיש להם בידיים וישמרו על הסביבה שלהם, כי כל כך יפה פה.
חוזרים עם ילדות מאוד עייפות למנוחת צהריים.
ועם שרירים קופצים,שמודיעים לנו שבקרוב יהיו תפוסים.
לקראת ערב אנחנו יוצאים לטייל בפורטו מונטנגרו.
מרינה של יאכטות וסירות יוקרתיות מאוד,עם רחובות אלגנטיים, ומסעדות ובתי קפה אלגנטיים אפילו יותר.
אווירה תוססת וכייפית.
ואני אחת שלא מתלהבת מבילויי ערב למיניהם.
וואלה נהנתי.
וואו. וואו. וואו. נכון שאין על נופי ההרים הירוקים, אבל לשטוף את העיניים לפעמים עם מחזות שלא רואים ביומיום זה חוויה.
אנחנו מתפנקים עם גלידה טעימה במיוחד ששווה כל יורו, ומסכמים טיול נהדר עם סבא וסבתא.
למחרת בבוקר מתחיל יום מעבר בין דירות.
משמע צריך לארוז את הציוד מהדירה שבה התארחנו, ולהעביר הכל לדירה הבאה, ובין לבין לערוך קניות. המשמעות היא יום מעייף.
ולכן אנחנו לא מתכננים משהו מפואר.
אחרי קיפול החפצים בדירה אנחנו יורדים עם הבנות לקו החוף, עם הנוף המהפנט, שלא משנה כמה נביט בו זה יהיה יפה כאילו זו הפעם הראשונה שאנחנו נחשפים אליו.
הבנות משחקות על החוף באבנים קטנות, ומנצלות את הזמן ללמידה ספונטנית שלא אני יזמתי.
אחר כך נכנסים לבקר באקווריום של קוטור.
זהו אמנם מקום קטנטן,
אבל בגלל שזו הפעם הראשונה של הבנות באקווריום הן מתרגשות ושמחות בטירוף.
לפעמים לא צריך משהו גדול עם שפע מוגזם כדי להנות. בטח לא ילדים.
הן התלהבו מהדגים, המדוזות, סוסוני הים והקיפודים. אבל במיוחד מחתול ים שממש יצר איתנו קשר, ורצה לקפוץ אלינו מהמים.
במקומות שמיועדים לילדים אני מצליחה ללמוד הכי הרבה, כי כל המידע ערוך וכתוב בצורה כל כך נגישה ומובנת - כיף גם להורים!
אחרי זה מתקדמים לדירה הבאה שלנו. שתלווה אותנו לימים הקרובים. אני לא ארחיב במילים. אתן לכם לראות את הנוף מהמרפסת.
ואני תוהה עד כמה נוף כזה משפיע על הבריאות הנפשית שלנו ועל מדד הרוגע?
מעניין אם יש קשר.
עכשיו כשאנחנו יודעים שנישאר שבוע שלם במפרץ זו הזדמנות להוריד הילוך. לא למהר. וגם לא לתכנן. להסתובב בלי מטרה ברחובות, ולגלות בלי לחץ מה יש למקום להציע.
ולכבוד הבחירה הזו אנחנו עושים את הדבר שהכי כיף לנו לעשות.
להסתלבט בדירה בלי לצאת עוד באותו היום!
כי אין לחץ, זוכרים?
בישלנו אוכל טוב. קנינו יין. מה יכול להיות רע?
Comments