פאי

אומרים שפאי היא מקום מעולה להיתקע בו.

הגענו לפאי. וכאילו משהו נרגע.

נרגע הלו"ז שהרגיש דחוס,

הגוף מרפה מעט ומסכים לעצור לשנת צהריים ולילה טובה,

יש משהו חופשי בשבילים פה,

כל מקום הוא עם מלא שטח, תפאורה, אווירת של peace and love.

אחרי שביום הגעתנו לא עשינו דבר וחצי דבר בעיר.

למחרת, אנחנו יוצאים בבוקר לאכול בבית קפה שיש בו ארנבים משוחררים, אין המון אנשים, רק אנחנו בעצם, ואין עומס על החיות.

ליטוף הארנבים יש בו מן תרפיה, והוא תעסוקה נהדרת לבנות בלי הצורך לומר להן, לא לרוץ, לא לשבור, לא לצאת לכיוון הכביש, רק לומר כן. רק להסכים.

הארנבים נהנים מחסה ועשבים ואני שמחה לראות שהם מטופלים היטב.

The rabbit cafe

משם, ממשיכים למעיינות החמים.

שמורת הטבע הייתה סגורה בגלל הגשם אז המשכנו למעיינות חמים במרכז המדיטציה, בריכות יפות ומתוחזקות, אווירה אקזוטית לאללה.

Pai International Meditation Center

פגשנו שם גם שתי משפחות ישראליות, הילדים שיחקו, ואנחנו יכולנו לפרוק את שעל ליבנו.

אין ספק שיש בסיטואציה המאולצת הזו משהו משחרר, והבנות רצו, קפצו והשתוללו וזו הייתה נחמה ללב.

בהמשך אכלנו צהריים במסעדה טבעונית, באמצע הכפר, באמצע הטבע, נוף פסטורלי של שדות פרוס מולנו, ואנחנו ישובים על הרצפה, מחוברים לאווירה, נסחפים בסטייל של פאי, של תאילנד.

לא האמנתי שנצא מפוצצים מהאוכל כמו שיצאנו.

עשר נקודות בהחלט! Thai zen organic cafe.

ומשם. לא יאומן כי יסופר- שנצ!! כן כן!! שנצ טוב.

כזה שהמוח מתמסר לזמן הרגיעה שהגוף מאפשר לו.

בערב יוצאים לwalking street של פאי

מלא דוכני אוכל, מלא אורות, מלא שייקים, מלא אנשים.

זו אווירה עמוסה עבורי, אבל הבנות נחשפות לראשונה לכאלו דברים, והכל מרגש אותן.

אוכלים, טועמים, נהנים.

למחרת אנחנו בוחרים לטייל בגשר הבמבוק של פאי.

Pambok bridge

אני אתן לתמונות לדבר בעד עצמן, אבל אגיד שטיילנו שם בגשם, זה היה מאתגר אבל אפשרי, כי יש מלא תחנות עצירה, צילום, ובעיקר אוויר נעים של בין השדות.

בצהריים אוכלים במסעדה אל מול הנוף המטורף של פאי, מלא ערסלים, פינות רביצה, לא מאמינים שזה מה שאנחנו רואים כרגע.

The container cafe

פוגשים שם בחורה יהודייה מאנגליה, שמיד מוצאת בנו נחמה לדבר על המצב בארץ ועל הטבח הנורא.

ואני לרגע מרגישה כאילו יש לי פה שליחות של הסברה.

באותו ערב, אנחנו יוצאים לתצפית שקיעה באחת הנקודות הכי מדוברות בפאי Two huts.

אווירת פיס אנד לאב!!

יש זמרת שמנגנת ברקע, נוף מהמם ושקיעה, מלא צעירים בטיול הגדול, אנשים שרואים עליהם את התמימות שלפני עולם המבוגרים, ואנחנו שם, מתבוננים, בילדות שלנו שרצות במרחבי הדשא עם הנוף המטורף, ומשהו מסכים להנות באמת לרגע.

למחרת יוצאים לטפס אל הבודהה הגדול שיושב בראש ההר ומשקיף על פאי big Buddha.

ספרנו כמעט 300 מדרגות, אין טיפת צל, מזיעים בטירוף, אבל הנוף. וואי. הנוף ששווה כל מדרגה.

נראה לי שבגלל שאנחנו מטיילים לא בעונה הכי מצויירת, או בגלל שאנחנו מתחילים את היום מוקדם, רוב האתרים די ריקים, מה שמאפשר לבנות להשתולל ולבקש משאלות בדרכן.

משם ממשיכים לבית קפה שכולו הצגה ותפאורה

Love Strawberry Pai

בעונת צמיחת התותים ניתן להשתתף בקטיף אבל כרגע הוא לא היה פעיל, נהננו מפינות הצילום, מהנוף, מהאלמנטים של התפאורה במקום. ואכלנו. וכמובן שתינו שייק. כי בתאילנד זה זורם כמו מים.

איזה שייק? תותים כמובן!

מנצלים בצהריים את המלון שלנו לרביצה, שנצ, בריכה, החיים מרגישים רגועים לפעמים. רק לפעמים.

ובערב הבנות מחכות ללכת ליריד המקומי.

דוכנים של מתנות, משחקים, אוכל, מתקני לונה פארק.

הכל במחיר סמלי. חצי מחיר!! מהעיר עצמה ושם אנחנו שמים לב שיש רק מקומיים.

מוזיקה הופעות חיות ברקע, גלגל ענק וקרוסלת סוסים עשו את הבנות מאושרות.

ביום הבא אנחנו פותחים באטרקציה מופלאה- מספרה!!

הבנות ממש רצו מהרגע שהגענו לפאי לעשות צמות עם צבע בשיער. וכל פעם לא היה לנו מזל עם הדוכנים בשוק.

והיום, בשוטטות הבוקר שלנו מצאנו מספרה.

של שנות השמונים.

נעצרה פעם.

הגברת המעבדה קיבלה את פנינו עם מסכת פנים וחצי פיג'מה.

מרוב שהן רצו את הצמות, הן לא צייצו אפילו ציוץ אחד אם כואב להן או לא. העיקר התוצר!!

וכמובן הסתקרנו מכל מה שמסביב. דוגמאות של בניית ציפורניים, קישוטים לשיער, גלריית עיצובי תסרוקות ועוד.

משם אני ממשיכה לטיפול פנים והבנות הולכות ללטף ארנבים.

היעד הבא שלנו הוא מעיינות חמימים באמצע היער

שמורה די מפורסמת באזור פאי

Sai Ngam hot spring

המים כלל לא רותחים אבל צלולים, ונעימים, ורודים, בקיצור זירה מעולה למשחק ילדים.

הבנות משתוללות צוללות, והופ- הצמות אט אט מתפרקות!!

שם אנחנו פוגשים משפחה אוסטרית צעירה שמטיילת כבר תקופה. ולמרות שאין קשר שפתי בין הילדים, כן יש דינמיקת משחק, הרבה פנטומימה ותרגום.

כיף לפגוש משפחות שמטיילות, משהו מאוד חברי ורגוע יוצא במפגשים האלו- לרגע מרגישים את הטוב שיש בעולם.

פאי ממש מזמינה אותנו לצאת בערב הלא מאוחר מהחדר במלון, וכן לטייל, להנות, לחשוף את הבנות לאווירת בילוי ערב חשוך, מלא בתאורה וקישוטי רחוב.

גם פתאום אני קולטת שהתינוקות שלי גדלו, שהן מסוגלות לצאת הערב ולמשוך עוד קצת, הן באדרנלין והתרגשות.

למחרת אנחנו יוצאים לבקר בכפר הסיני.

Santichon Village

אזור בסביבת פאי שמאז מלחמת העולם השנייה התיישבו בו סינים, וכך נוצרה קהילה.

הכפר הוא אותנטי, יש נוף מרהיב, אבל החלק המתוייר ממש בנוי ומתוחזק ומסודר.

אווירת בתי כפר, שבילים, נהר קטן, ואפילו שרידי מבצר.

אנחנו שותים שם תה והבנות מתלהבות להיכנס לכל החנויות שמציגות תלבושות סיניות אותנטיות.

אבל החלק הכי מרהיב במקום הוא התצפית בראש ההר:

Yun Lai Viewpoint

תצפית מרהיבה של 360 מעלות

גם שם מזמינים תה סיני בכלים ייחודיים, ולבנות יש מרחבים לרוץ, לחקור, להשתולל.

במקום ישנו עץ משאלות, מלא אנשים קונים לב וכותבים עליו כמה מילים, ניכר שבמקום היו המון ישראלים, כולל אוהדי מכבי חיפה (:

משם אנחנו ממשיכים לאכול צהריים בעוד מסעדה שהיא בעצם תפאורה אחת שלמה.

Sailor oia gallery cafe

כל המקום מעוצב בסגנון סיפון אניה, מלצרים שהם מלחים ועוד תפאורה.

מבחינת מחירי האוכל מעט יותר יקר פה ממקומות אחרים, כמובן שלעומת מחירי ישראל זה לא מתקרב אפילו, אבל זה היה לנו שווה כי על הדרך תפרנו עוד אטרקציה והיא- שייט בקיאק.

ושוב פאי מזמינה אותנו לחזור למנוחת צהריים, להנות מהבריכה במלון, להיות ברוגע.

בערב, נצא להיפרד מפאי.

ומחר מתחילים road trip לכיוון צ'אנג ראי.

בכל עזיבה של מקום יש אלמנט של טלטלה נפשית, החשש מהלא ידוע לקראת מקום חדש, תחושה קלה של מעבר דירה, מתרגלים, מרפים, ואז צריך לשחרר, להתקפל ולעבור ליעד הבא.

אלה חלקים במסע שיש להם מקום, אבל לא תמיד מדוברים כי עסוקים הרבה בטיפולים ובגילויים החדשים.

אבל זה בהחלט קיים.

אז מחר ניפרד מהבית המוכר שהיה לנו בפאי, הנוחה.

ונעבור ליעד הבא.

נפרדים מהחדר שהיה לנו בית: